חשיבה יצירתית בזוגיות: כאשר השלם עולה על סכום חלקיו.

השונות היא יתרון

כל שני בני אדם שונים זה מזה בגלל הבדלים בגנטיקה והבדלים בהתנסויות העבר המשפחתיות והחברתיות שלהם. בזוג ההטרוסקסואלי מתוספים לכך גם הבדלים הנובעים מהביולוגיה השונה של היותם גבר ואשה. אלה הם תוצאה של העובדה שגברים גבוהים וחזקים פיזית מנשים (שזו הכללה שיש בה חריגים), או של העובדה שלנשים יש מחזור חודשי, שהאשה היא זו שנכנסת להריון ויולדת ומניקה - שלכולם יש השפעות הורמונליות משמעותיות, ושלגברים יש צורך ביולוגי לפלוט את מלאי הזרע שלהם ולחדשו אחת לכמה ימים בדרך של יחסי מין, אוננות או קרי לילה (שהם הבדלים מהותיים בין גברים לנשים). הבדלים בסיסיים אלה משפיעים באופן משמעותי מאד ושונה מאד על מחשבותיהם, רגשותיהם והתנהגותם האינטימיים ביותר של נשים וגברים. זוגות רבים מתקשים לקבל את ההבדלים הקיימים ביניהם באישיות, בטמפרמנט ובנטיות, ונוהגים להבליט ולהקצין אותם בעת מריבות או ויכוחים כאילו שהם חולשות של הצד האחר. כאשר הם עושים זאת, התוצאה היא חשיבה שאינה גמישה, וזוגיות שאינה מתפקדת במלוא הפוטנציאל שלה.

זוגות מתפקדים היטב יהיו זוגות שמקבלים את ההבדלים באישיות שבין בני הזוג, לומדים זה מזה איך לחשוב אחרת (כן, מחוץ לקופסה שלהם עצמם!), ונעזרים זה בכישוריו וביכולותיו של זה וזה בקופסה של זה כדי ליצור "זוגיות" מתפקדת, במקום להסתפק רק בעצם בקיומם כ"זוג" (כלומר, שניים החיים ביחד באופן מוצהר, אבל לא בהכרח מתפקד). אז, ורק אז, כשהם מצליחים לעשות זאת, השלם יוכל לעלות על חלקיו. אז, ורק אז, בני הזוג לא יאבדו את יכולותיהם ואישיותם, אלא יגמישו אותן על פי הצורך, כשיש להם מישהו קרוב שאפשר ללמוד ממנו או להיעזר בו כדי להשיג יותר ממה שיצליחו להשיג לבד.

קל לתת דוגמאות חיוביות

בהורות, למשל, אין האם והאב זהים ביכולת שלהם לתרום לילדיהם, בין אם מדובר בהקניית ידע, אינטליגנציה רגשית, ביטחון עצמי או משמעת עצמית. ההבדלים בהתנהגות האב והאם כלפי הילדים יכולים לנבוע מהבדלים באישיות שאינם כרוכים בהבדלים שבין המינים, כמו למשל הנטיות האינטלקטואליות, הספורטיביות או מידת הסבלנות. הורים שמצליחים להיעזר זה בזה יצליחו לייצור, למשל, איזון נכון יותר בין הצבת גבולות ברורים לילדים, לבין הבעת רוך, איפוק ואורך רוח.

איזון נכון בין אלה, יקנה לילדים איזון חשוב בין ביטחון עצמי לבין משמעת עצמית. אפילו העובדה כשלעצמה שהורים שונים זה מזה באישיותם, מלמדת את הילדים גמישות ביחסי האנוש שלהם. כאשר ההורים מכבדים זה את השוני של זה, הילדים לומדים לקבל גם את עצמם טוב יותר, כי הרי גם הם שונים אלה מאלה, ובודאי שהם שונים מהוריהם. קשה שלא לראות עד כמה הערכה הדדית חשובה כל כך הרבה יותר מאשר השעה המדוייקת שבה אמורים הילדים ללכת לישון, או אם יאכלו בעזרת סכין ומזלג בלבד או ייעזרו בידיים. את הדיונים על המה והאיך ההורים צריכים לעשות בנפרד, ולא מול הילדים או מעל ראשיהם. שיתוף והבנה וכבוד הדדי בין ההורים, גם ואולי בעיקר כאשר הם אינם מסכימים זה עם זה, תורמים לילדים לעין שיעור הרבה יותר מאשר הליכה על פי דרכו של ההורה האחד או השני באופן שפוגע בכבודו של ההורה האחר. בעניינים של תפקוד שוטף, למשל, נכונות לעיסוק באדמיניסטרציה וכספים, יעילות בקיום מטלות שונות, תחרותיות, אסרטיביות ויעילות הפעלה אנשי שרותים, חיי חברה ומשפחה, נטייה לבישול, לארגון ולסדר, ועוד ועוד, יהיו שונים בין בני הזוג. עזרה הדדית ושימוש זה בנטיות ובעוצמות של האחר מייעלים את העשייה ותורמים לשני הצדדים. שיתוף הוגן בין הצדדים יכול לחסוך גם זמן וגם מועקות.